לקבל כדי להשפיע.

בקבלה משתמשים בשני מושגים: אור וכלי. האור הוא מה שאנחנו רוצים לקבל: כסף, אהבה, לקוחות, חופש, הזדמנויות. הכלי הוא אנחנו, מה שמסוגל להכיל את זה.

רוב האנשים עסוקים בהגדלת האור. עוד לידים, עוד קמפיין, עוד מוצר, עוד שעות. אבל אם הכלי נשאר אותו כלי, יותר אור לא פותר את הבעיה. הוא רק גולש.

והנקודה החשובה: המטרה של כלי רחב יותר היא לא לצבור. היא להעביר הלאה. מי שיודע לקבל יותר, יכול להחזיק יותר, ליצור יותר ולתת יותר. כך נולד רעיון המעשר במרכז: כסף מגיע, חלק נשאר, חלק עובר הלאה. אני לא סוף הצינור.

אנשים שנותנים עד שמתרוקנים, כי לא יודעים לקבל. ואנשים שצוברים ולא נותנים, כי מפחדים שייגמר. שני הצדדים של אותו כלי צר.

מטפלת רגשית עובדת עם עשרה מטופלים בשבוע, במחיר נמוך, כי היא רוצה שכולם יוכלו להגיע. בסוף כל חודש היא מותשת, חוששת לסגור את החודש, ומרגישה אשמה שהיא לא עוזרת ליותר אנשים.

הכלי שלה צר מדי: היא לא מקבלת מספיק כדי להחזיק את עצמה, ולכן גם לא יכולה לתת יותר. הנתינה שלה מגיעה מהתרוקנות, לא משפע.