האדם והעסקהם אותה מערכת.

נוח לחשוב שהעסק הוא דבר אחד, והחיים הפנימיים הם דבר אחר. אבל מי שבונה עסק מביא אליו את עצמו: את הרצון, את הפחדים, את היחס לכסף, את היכולת לסמוך ולהחזיק.

המרכז משתמש בעשר הספירות כמפה למערכת הזאת. לא כטענה מדעית ולא כחוק, אלא כמסגרת עתיקה שעוזרת לראות איפה משהו נתקע בדרך מרעיון למציאות.

הדבר המעניין הוא שאותו משפט יכול להגיע ממקומות שונים לגמרי. ״אני רוצה להוציא את זה לעולם ולא יודע מאיפה להתחיל״ ו״אני רוצה להוציא, אבל מפחד שישפטו אותי״ נשמעים דומים. אבל הם מבקשים עבודה שונה.

״אני לא יודע מה אני רוצה״ (כתר). ״אני יודע בדיוק, אבל לא מוציא״ (מלכות). ״אני מוציא, וכל שבוע מפסיק״ (נצח). ״אני העוגן של כולם ולא נשאר לי כלום״ (חסד).

שני בעלי עסקים אומרים לנו את אותו משפט: ״אני רוצה להגדיל את העסק ולא מצליח״. אצל הראשון, כשמסתכלים מקרוב, אין לו תוכנית. יש לו רעיונות מצוינים ואף מבנה. אצל השני יש תוכנית מסודרת, אבל כל פעם שמגיע רגע לגייס לקוח גדול, הוא נסוג.

אותו משפט. שני מקומות שונים לגמרי במערכת. לראשון חסרה בינה, מבנה. לשני יש משהו שנתקע ביסוד, באמונה שקטה שהוא לא אמור להיות גדול.