מכירההיא הזמנה, לא צורך.

להרבה אנשים מכירה מרגישה כמו לבקש. כמו להפריע. כמו לקחת. ובגלל זה הם נמנעים ממנה, או עושים אותה מהר ובהתנצלות.

בשיעורים אנחנו מציעים לראות אותה כהזמנה: אם יש לכם משהו שבאמת עוזר, ההצעה עצמה היא נתינה. האדם שמולכם יכול לומר לא. אבל אם לא הצעתם, לא נתתם לו לבחור. זה מתחבר לעיקרון הקבלי של ״לקבל על מנת לתת״: הכסף שנכנס הוא חלק ממעגל, לא נקודת הסיום.

ויש גם צד שני: לא להיאחז. אם אסטרטגיה לא עובדת, לא ממשיכים איתה 90 יום רק כי כבר השקעתם בה. השקעה שכבר נעשתה לא מחייבת להמשיך להשקיע באותו כיוון.

הצעת מחיר שנשלחת עם התנצלות. לקוח מתאים שלא שמע אף פעם מה אתם מציעים. תוכנית שיווק שממשיכה חודשים אחרי שברור שהיא לא עובדת.

מאמנת מחזיקה כבר שנה תוכנית שהיא מאמינה בה, ומספרת עליה רק כשמישהו שואל. היא אומרת שהיא ״לא רוצה להיות דוחפת״. כשהיא מתחילה לשאול לקוחות קיימים אם מתאים להם להמשיך, רובם אומרים שחיכו שתציע.