״שיראושאני מתאמץ.״

הוא הרגיש שמשהו פנימי מניע אותו להוציא את היכולות הטבעיות שלו ולפעול. אבל לצד זה היה קונפליקט ישן: התחושה שהוא צריך כל הזמן להשקיע במלא דברים, ושיראו שהוא מתאמץ.

מה השתנה

זו האמונה שהוא שבר במסע. הוא הבין שאנשים שמתחברים אליו, פשוט מתחברים, ויודעים איך לקדם אותו. ומי שמכיר אותו, יודע שהוא נותן את כל כולו. לא צריך להציג את זה.

היום

האמונה בעצמו, לדבריו, גדלה מאוד. הוא קורא למסע ״הדבר הכי טוב שעשיתי״, והביא איתו גם את אחותו.

תוצאות וחוויות אישיות. אין בכך הבטחה לתוצאה זהה.

בקבלה, האור מגיע למקום שמוכן לקבל אותו, לא למקום שמתאמץ להיראות. ״לקבל זה גם שריר״: לסמוך שמה שאתם נותנים מורגש, גם בלי להוכיח.

מאמץ שנועד להיראות הוא מאמץ כפול: פעם בשביל העבודה, ופעם בשביל העיניים שמסתכלות. כשהשני יורד, נשאר יותר כוח לראשון.

בהודעות ״רק לעדכן״ שנשלחות כדי שידעו שעבדתם. בשעות נוספות שמישהו צריך לראות. באי נוחות לקבל עזרה בלי ״להרוויח״ אותה.