תודעת שפע: מה זה באמת, ולמה זה לא ״זימון״

תודעת שפע היא המקום שממנו אתם פועלים כשאתם לא עסוקים בפחד שלא יהיה מספיק. היא לא מספר בחשבון הבנק. אפשר להרוויח יפה ולחיות בתודעת חוסר, ואפשר להיות בתחילת הדרך ולפעול ממלאות.

ההבדל נשמע ונראה: באופן שבו אתם אומרים מחיר, בנכונות לתת, ביכולת לשמוח בהצלחה של אחר, ובשקט שבו אתם מקבלים החלטה.

במסורת היהודית יש כמה אמירות יסוד שמתארות את תודעת השפע הרבה לפני שהמושג נהיה פופולרי. במשנה, במסכת אבות: ״איזהו עשיר? השמח בחלקו״. העושר מוגדר שם לא לפי כמה יש, אלא לפי היחס למה שיש.

בגמרא, במסכת תענית, דורשים את הפסוק ״עשר תעשר״: ״עשר בשביל שתתעשר״. הנתינה מוצגת שם לא כהפסד, אלא כחלק ממעגל השפע.

הקבלה מוסיפה לזה את התמונה של אור וכלי. בתפיסה הזאת, השפע במקור אינסופי. הוא לא מתחלק במנות קבועות שבהן מה שאחד מקבל, השני מפסיד. השאלה היא תמיד הכלי: כמה הוא פתוח, כמה הוא מסוגל להחזיק, ולאן הוא מעביר הלאה.

סביב המושג נוצרו הרבה סיסמאות. כדי שהוא יעבוד בחיים, כדאי להבדיל אותו ממה שהוא לא.

תודעת חוסר כמעט אף פעם לא נשמעת כמו ״אני בחוסר״. היא נשמעת הגיונית, אחראית, ״ריאלית״. כמה סימנים:

יש מושג בקבלה שנקרא ״לחם הבושה״: לקבל משהו שהכלי עוד לא מוכן להחזיק. התחושה היא אי נוחות, ולפעמים, בלי לשים לב, מוצאים דרך להיפטר ממה שהתקבל. זו אחת הדרכים להבין למה חודש שיא נגמר לפעמים בחודש של הוצאות, או למה הצלחה גדולה מעוררת חרדה במקום שמחה.

לכן העבודה על תודעת שפע היא קודם כל עבודה על הכלי: מבנה שמחזיק כסף (ניהול, תזרים, גבולות), אמונות שמאפשרות לקבל, והרגל של נתינה שמעביר הלאה.

תודעה משתנה מחזרה, לא מהבנה. אלה פעולות קטנות שאפשר לעשות כל שבוע.

שלוש עדויות של משתתפים, בעילום שם.

זמרת ומפיקת אירועים האמינה שאין ״גם וגם״: אם הזוגיות טובה, הפרנסה כנראה תרד. היא קוראת לזה ״חשבונות שמיים״, ואומרת בכנות שהשבירה של זה עדיין בתהליך.

בוגר שגדל בבית שבו הערך נמדד בהישגים החזיק אמונה שיש תקרה לכסף שאפשר להרוויח. לדבריו, היא נשברה לו לקראת סוף המסע, והתובנה שנשארה: ״פשוט תתחיל, פשוט תעשה, אל תחכה.״

ומשתתף שעבר תוכניות ליווי רבות, ו״שום דבר לא הקליק״, סיפר שהמסע שינה לו את המחשבה על כסף ועל נתינה, משהו שלא חשב עליו קודם.