חסד:לא להיות סוף הצינור.

חסד היא הראשונה מבין שש ״המידות״, בקו הימני. היא האיכות של נתינה, התרחבות ואהבה שלא מחכה לתמורה. בקבלה היא מתוארת כזרם שרוצה לשפוע הלאה.

במפה שלנו, חסד היא ההחלטה לא להיות סוף הצינור: שמה שעובר דרככם, ערך, ידע, כסף, תשומת לב, ימשיך הלאה ולא ייעצר אצלכם. עסק שבנוי על חסד נותן ערך אמיתי, ומשם גם מקבל.

אבל לחסד יש צד מסוכן: נתינה בלי גבול. הנחות שלא ביקשו, שעות שלא מתומחרות, עזרה שמתישה. לכן חסד תמיד צריך את השכנה שלו מהצד השני של העץ, גבורה. נתינה בלי מסגרת מתפזרת, ובסוף נגמרת.

בקושי לתת כשמרגישים שאין מספיק. או להפך: בנתינה שאין לה סוף, ובטינה שמגיעה אחריה.

מאמנת נותנת המון: שיחות ארוכות מעבר לזמן, וואטסאפים בערבים, הנחות לכל מי שמבקש. היא אוהבת את הלקוחות, ובכל זאת מגיעה לסוף כל חודש עייפה וממורמרת. היא לא צריכה לתת פחות. היא צריכה לתת בתוך מסגרת.